עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

חברים
its just me .Meshi
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
קריסת מערכות [הקדמה]
14/01/2016 21:27
no name.
קריסת מערכות, סיפור
אני מרגישה שכל העולם קורס תחתיי בשקט.
כאילו כל הקשתות בענן והציוצים של הציפורים הופכים לסופות רעמים שמרעידות את כל האדמה וגורמות לסדקים בכל מקום בלי שאדע.
אבל ברגע שאני מבחינה בעולם הקורס,
מאוחר מידי.
והכל באשמתנו.

"אדם!" אני קוראת לו ורואה אותו מסתובב אליי עם הפנים הרציניות שלו והכובע הענק שלי על ראשו,
"מה קרה? איפה קורטני?" אני שואלת. הוא רק בוהה בי בפנים אטומות ורציניות שמעבירות לי את המסר שלא רציתי לראות כשהסתובב.
הייתה שתיקה, ניסיתי להתקרב אליו, ניסיתי להגיד לו שהכל יהיה בסדר ושאני חפה מפשע, להגיד לו שנמצא אותה, להגיד שלא עשיתי לה כלום, כי אני באמת לא עשיתי כלום, נכון ? אבל הוא רק מתרחק ממני יותר ויותר. 
אני מנסה להגביר את המהירות שלי, אבל רגליי שוקעות בחול הרך שנמצא על שפת החוף. 
'הוא מתרחק. אל תתני לו ללכת, לא הפעם.'  אני חושבת לעצמי.
"עצור! אדם! אני מתחננת!" צעקתי לעברו. אני יודעת שהוא שמע.
הוא מתחיל לעצור. 'אולי הוא עדיין אוהב אותך אנג'ל. אל תוותרי.'
אני מתחילה לרוץ מהר יותר. אני עוצרת ברגע שראיתי שהוא נעלם.
'איפה הוא? מה קורה פה?' אני שואלת את עצמי. הכובע נשאר שוכב על החול, ושנייה לפני שהגאות שוטפת אותו אני מרימה אותו. 
ראייתי מתחילה להיות מטושטשת, "מה קורה פה לעזאזל?" אני צועקת, וקמה בצרחות מהמזרן הדק שמצאתי מחוץ לבניין המתפורר שאני גרה בו.
אני משתיקה את עצמי, ומתחילה לבכות שוב פעם מהסיוטים הלא נגמרים שרודפים אותי 'איפה אתם?' אני שואלת את עצמי בפעם האחרונה לפני שאני שוקעת לשינה בפעם השלישית הלילה.
3 תגובות